אני יעל ש. אוזן. יעל שמעונה אוזן. זה היה במקור יעל סימונה אוזן עד שהחליטו לעברת אותו ונשארתי שמעונה, שזה דיי שונה ונחמד. במשך שנים, כשהייתי ילדה, היתה דודה אחת שקראה לי כל הזמן סימונה. לא הבנתי למה, חשבתי שהיא מתבלבלת כל הזמן. יום אחד שאלתי את אמא שלי והיא ענתה לי שזה השם השני שלי, על שם סבי שלא הכרתי, שהוא בעצם אחיה של הדודה הזו.
במהלך השנים יעל הפך ליעלי כך שאני עונה ליעל, יעלי, סימונה, שמעונה ולפעמים גם לקרן, כי אנשים באמת מתבלבלים לפעמים.
בכל מקרה, גדלתי בבאר שבע ושנות הילדות שלי היו מאושרות ושמחות. הייתי ביישנית מאד ומאד אהבתי הרפתקאות. למזלי, ההורים שלי חיפשו הרפתקאות גם כן כך שנסענו המון לטייל, היינו נופשים בחוף הים שעות רבות בקיץ ונפגשים עם חברים שלהם והילדים שלהם שהיו חברים שלנו, שלי, של אחותי ושל אחי, שהגיע בשלב מאוחר יותר באופן משמעותי.
הייתי תלמידה טובה. היה לי יחסית קל עד שנהיה לי קצת קשה. בסופו של דבר, הציון הכי גבוה שלי בבגרויות היה בהבעה בכתב. תשעים ותשע. עד היום אני לא יודעת למה ירדה לי נקודה. זו היתה הפעם הראשונה שהבנתי שאני יכולה לכתוב. האמת שאמא שלי פענחה לי את העניין אחרי שקראה את מה שכתבתי כהכנה לבחינת המגן.
לא עשיתי עם זה כלום שנים עד שהחלטתי לכתוב ספר.
בעצם, מדי פעם עפו לי כמה שירים שנבעו בעיקר משברוני לב עקב התאהבויות סדרתיות שלא צלחו, בלשון המעטה.
השנים הטובות ביותר שלי היו כאשר טיילתי בדרום אמריקה ולאחר מכן השנים שביליתי באוניברסיטה, שבאמת ניסיתי להאריך אותן כמה שיכולתי. הרגשתי שהן המשך ישיר לטיול הגדול.
בטיול נפתחו לי העיניים והביישנות החלה להתפוגג סוף סוף. התחלתי לדבר, להתחבר לאנשים ולהנות מכל מה שיש לעולם הזה להציע.
באוניברסיטה פגשתי את רוב מי שהם חבריי הטובים היום. במשך חמש שנים היינו בטיול גדול שלווה מדי פעם במבחנים חסרי משמעות שבסופו של דבר אכן קבעו לאילו עבודות התקבלנו אבל החוויה עצמה היתה חזקה יותר. נשארנו ללמוד עוד ועוד רק כדי להיות ביחד. רק כדי לצאת כל ערב מבלי לדעת לאן השעות יובילו אותנו, את מי נפגוש. רבצנו שעות בבריכה הסטודנטיאלית או על הדשא מחוץ לבניין שבו למדנו ורק קשקשנו וצחקנו.
היום, במבט לאחור, אלה היו השנים המעצבות של חיי.
מאז הספקתי לעבוד במקצוע שלי במשך מעל חמש עשרה שנים, להגיע לדרגה בכירה, להחליט שהכל שטויות, לעשות הסבה לחינוך בבית ספר יסודי ולכתוב ספר ראשון.
הספר הראשון שלי הגיע ממקום מיוחד. הוא נבע מתוך הבנה עמוקה שהחיים מצחיקים, רוב הזמן, רק צריך לכוון את העדשה נכון כדי לראות את זה.
החיים מלאים הפתעות, הכי חשוב הוא לאפשר להן להכנס.
